פסק-דין בתיק ב"ל 45432-01-12

1.         התובע הגיש תביעה נגד הנתבע (להלן: המוסד), עקב החלטת המוסד לדחות תביעותיו לקבלת גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש ספטמבר 2009, למעט החודשים בהם שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה.

2.         התובע הגיש מספר תביעות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. מרביתן נדחו מכוח סעיף 19 ל חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1990 (להלן: " חוק הבטחת הכנסה").

להלן תובא השתלשלות העניינים ביחס לתביעות התובע:

א.    התובע הגיש תביעה ראשונה לקבלת הבטחת הכנסה ביום 20.12.07. תביעה זו אושרה לתקופה שמחודש 1/2008 ועד 8/2009. מאחר שהתובע נכלל במסגרת תכנית מהל"ב, הוא נדרש למלא טופס שאלון למיצוי זכויות.

ב.     ביום 17.9.09 הופסקה גמלת הבטחת הכנסה לתובע, מן הטעם שהתובע לא התייצב לצורך אימות נתונים לבדיקת זכאותו. לטענת המוסד, טרם הפסקת הגמלה נשלח לתובע זימון ב-4/09 ולאחר מכן תזכורת ב-8/09;

ג.       ביום 11.3.10 הגיש התובע תביעה חוזרת. ביום 21.4.10 נדחתה גם תביעה זו, בנימוק שהתובע לא הגיש מסמכים כפי שנדרש, למרות שלטענת המוסד נשלחו לתובע מכתבי דרישה ותזכורות;

ד.     ביום 26.4.10 הגיש התובע תדפיסי בנק אותם נדרש להציג קודם לכן. התובע התבקש להסביר הפקדות שונות שהופיעו בתדפיסי הבנק, מהם עלה כי קיבל סיוע מעמותת "משפחה אחת" וכן ממשפחה בשדרות שתמכה בו;

ה.    לתובע אושרה זכאות לגמלה לחודשים 3-4/10 בעילה מהל"ב;

ו.       תביעת התובע לחודשים מאי-יוני 2010 נדחתה מאחר שהוא לא התייצב בשירות התעסוקה;

ז.      לתובע אושרה גמלה לחודש יולי 2010, בעילת מחלה;

ח.    תביעת התובע לחודשים 8-10/2010 נדחתה מאחר שלא הציג אישורי מחלה לאותם חודשים;

ט.    ביום 1.2.11 הגיש התובע אישורי מחלה לחודשים 1, 2, 5, 6, 11 ו-12 לשנת 2010 וכן לחודש 1/2011. אישורים אלה נידחו, לאחר שרופא מטעם המוסד קבע כי התובע בעל כושר לעבוד;

י.       ביום 11.3.12 הגיש התובע תביעה חוזרת. תביעה זו אושרה בגין החודשים 3-6/2012: חודש מרץ 2012 אושר בגין עילת מצוקה, וחודשים 4-6/2012 אושרו בגין מחלה.

נבהיר, כי התביעה שלפנינו לא כללה את תביעותיו של התובע ביחס לשנת 2012.

טענות הצדדים

3.         המוסד טען טענה מקדמית, כי יש לדחות את התביעה מאחר שזו התיישנה. לטענתו, מכתב הדחייה נשלח לתובע ביום 14.9.09, ואילו התביעה הוגשה לבית הדין רק בינואר 2012.

4.         התובע טען כי אין לקבל את טענת ההתיישנות. לטענתו, מכתב הדחייה משנת 2009 מעולם לא הגיע אליו בדואר, מאחר שהנתבע שלח אותו לכתובות שגויות. רק כאשר התייצב במשרדי הנתבע במרץ 2010 להגיש תביעה חוזרת, התובע קיבל מן הפקידה את מכתב הדחייה. התובע טען עוד, כי כאשר קיבל את מכתב הדחייה, לא פנה לבית הדין בשל מצבו הרפואי התפקודי הקשה, כמו גם בשל מצבו הכלכלי הקשה. בנוסף, התובע טען כי פקידי הנתבע הבטיחו לו מפורשות שאם יגיש תביעה חדשה תיבדק גם תביעתו הקודמת, וגם משום כך לא הגיש תביעה לבית הדין.

5.         המוסד טען מנגד כי עשה כל הניתן על מנת לסייע לתובע למצות זכויותיו, לרבות פניות חוזרות ונשנות בדואר ואף בטלפון, אך התובע לא שיתף פעולה ובחר להגיב במועדים שהיה לו נוח. לטענת המוסד, לאחר שבשנת 2009 טען התובע כי לא קיבל את המכתבים מן המוסד, נערכה חקירה לבירור מקום מגוריו. בחקירה זו הסתבר כי התובע כלל אינו מתגורר בכתובת אותה מסר לנתבע.

            המוסד טען עוד, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו בכלל, ואת שיתוף הפעולה שלו עם המוסד בפרט.